כשאני מנסה להיזכר ממתי הופיעו אצלי הדאגות והחרדות, אני חוזרת לילדות. זוכרת את עצמי ילדה בת שמונה, עומדת ליד חלון הסלון הפונה לרחוב, בדאגה נוראית שלאמא שלי תהיה תאונת דרכים והיא לא תחזור.
רק כשהייתי שומעת את האוטו שלה נכנס למוסך, הייתי עוזבת את החלון וחוזרת לשחק.

עם השנים, כשגדלתי, המצב רק החמיר- בכל פעם כשאחד הילדים  שלי היה חולה, הייתי נכנסת לחרדות, דאגות, ומרוב פחד הייתי חולה בעצמי.
טיול שנתי לילדה בבית ספר? אני בלחץ ודאגות,

מסיבת חנוכה אצלי בגן כשהייתי גננת?
שלושה שבועות לפני הייתי בסרטים הכי שליליים- תהיה סערה, תהיה הפסקת חשמל, לא יגיעו הסופגניות, ועוד ועוד ועוד…

כשנולד יובל, הילד השלישי שלי, היתה לו בעיה בריאותית, בכל פעם שבכה- היה מתעלף. התחלנו ברור רפואי, ואתם יכולים רק לדמיין באילו חרדות הייתי בתקופה זו. לשמחתי בתום הברור, נאמר לנו שזאת בעיה שתחלוף והכל בסדר, אבל אני באותו זמן הבנתי שאני חייבת לעשות משהו עם החרדות. ידעתי שאני גורמת נזק לבריאות שלי, ושאם אמשיך ככה, אגרום גם נזק לילדים שלי. לא רציתי שגם הם יגדלו ויהיו חרדתיים ופסימיים.

אז התחלתי במסע-למדתי דרכים ושיטות שעזרו לי, העמקתי בלימודי  גוף-נפש והקשר ביניהם, יישמתי כלים שונים ומגוונים שעזרו לי, וכך צעד אחר צעד, נפרדתי מהחרדות, מהדאגות, ומהפסימיות.
אני מגדירה את עצמי בשנים האחרונות כאדם מאושר ורגוע, ויודעת מנסיוני שלחיות באושר, זה אפשרי, וניתן ללמידה.

בשנים האחרונות אני לומדת ומעמיקה בנושא אושר, ומאמינה שחשוב להקנות לילדים כבר מגיל צעיר כלים, ומיומנויות שיעזרו להם להגביר את האושר בחייהם.

רוצים גם אתם להגביר את האושר בחייכם? לקבל כלים איך לגדל ילדים מאושרים?